<h1>תשובות חכמי פרובינציא דיני שטרות סימן מ"ז</h1>
<h2>דף לב:</h2>
לרב אדני ר' יצחק בן הרב ר' מרדכי קמחי. דין שטר העולה בערכאות. אחר שאין עדים על טענות ראובן ושמעון, ויש שם שטר העולה בערכאות, על פיו אנו חיין, שכן הסכימו גדולי המורים לדון עכשו על פי השטרות האלו, ולא חלקו בהם בין שטרי מקח וממכר והלואה לשאר שטרות, ואחר כן צריך להשגיח בענין השטר ההוא ואם כתוב בו שראובן הרשה את שמעון להכנס ערב ולפרוע מה שנתחייב בדין, הרי זה פורע עכשו וחוזר וגובה ממנו כדין שאר ערבים דעלמא, לפי שכבר נשתעבד שמעון למלכות באותו שטר, אפי' אין שם דבר זולת דבור פיו, שהרי גם בדיננו ערב משתעבד בלא קנין כדאיתא בסוף גט פשוט [ב"ב קע"ו ע"ב], אלא לחזוק, וכ"ש בדיניהם שאין שום ערב להם צריך קנין, וכיון דמשתעבד שמעון למלכות בדבורא בעלמא משתעבד נמי ראובן לשמעון, ואין צריך שמעון קנין מראובן, אלא כיון דאמ' לו ערבני והרשהו לפרוע חובו השתעבד ראובן אל הערב לכשיפרע חובו, וזה מבואר בכלהו תנויי, הילכך אם פרע שמעון קנס ראובן, נשתעבד ראובן לשמעון ונפרע שמעון ממה שבידו, ולא עבר שמעון על לאוי דכובש שכר שכיר דהוה ליה ראובן כאלו אתפסיה לשמעון צררי לפרוע חובו כשפרעו משכירותו, אמנם צריך לדעת בבירור ששמעון זה פרע חובו של ראובן מקמי דנחייבי לראובן, כמו שהדבר ידוע ומפורסם שהשופט קנס לראובן בשבתו למשפט והראה שמעון שפרע אותו קנס או שנכתב בספר החצר, אבל טען שמעון אמת כי לא נענשת בדין אבל אני הוצאתי ממון תחת יד לבלתי תענש, אין בדברי שמעון כלום, ואפי' התבאר שדבריו אמת, שהרי לא הרשהו עליהם, וכן אם התבאר שקנסו השופט ולא הוברר הדבר ששמעון פרע אותו קנס אין לשמעון על ראובן כלום, שהרי אמרו שטר חוב היוצא מתחת יד ערב אינו גובה אלא א"כ כתוב בו התקבלתי כדאי' בפ' גט פשוט [קע"ד ע"ב], וההיא דפ' חזקת הבתים [שם ל"ב ע"ב] דקאמ' ליה ערב ללוה הב לי זוזי דפרענא למלוה והא שטרא, אוקמוה רבוואתא בדכתוב עליה התקבלתי, [אבל לא כתוב בו התקבלתי] לא מהימן ערב לומ' כך וכך פרעתי בשבילך ואע"פ ששטר המלוה בידו, שאני אומ' שנפל מיד המלוה ולא פרע לו כלום, כ"ש מי שלא יוכיח על פריעת החוב בדבר מן הדברים כלל אלא שיאמ' כך וכך פרעתי בשבילו שאינו נאמן עד שיביא ראיה לדבריו, ואם אינו מביא ראיה פטור ראובן מאותה תביעה אפי' בלא שבועה, שאין מקום לשבועה אצל ראובן מעתה.
ואם יבא שמעון מחמת תפיסה שתפס והוחזק בשכירות (שמעון) [ראובן], אין טענה כלום, דתפיסה כי הא לא מהניא מידי אחר שהתבאר בעדים ששמשו ותבעו בתוך זמנו, דמהשתא ליכא להמנוייה משום דאי בעי אמ' לא שכרתיך או מגו דאי בעי אמר שכרתיך ונתתי לך שכרך, ליכא (למימר) [להמנוייה] כי אמ' פרעתי בשבילך מה שערבתי, ותפיסה כי האי דליכא לאלומא מדין מגו לאו כלום הוא, דכהכי אשכחן דבי הנהו עזי דאכלי חושלא בנהרדעא [שם ל"ו ע"א], דכיון דלא אזלי ממילא ולא הוו (בגודרות יש) [כגודרות דאין] להן חזקה, ואע"פ דידעי למריהו וההוא מארי חושלא דתפש בהו מגו דאי בעי אמ' לקוחין הן בידי מצי טעין עד כדי דמיהן, והכי מוכחא האי דפ' הכותב [כתובות פ"ד ע"ב] דתורי דמסירי לרועה ויש להן חזקה מגו דאי בעי אימא לקוחין הן בידי מצי אמ' מחיים תפישנא, ותניא בתוספתא [שבועות פ"ה ה"ב] מנה לי בידך והלה אומ' אין לך בידי או יש לך בידי ונתתיו לך, או יש לי בידיך כנגדן כסות או פירות פטור, וכתב גאון ז"ל דהיינו טעמ' דפטור מגו דאי בעי אמ' פרעתי כי אמ' יש לי בידך מנה כנגדן מהימן, והא דגרסי' בגמ' דבני מערבא [קידושין פ"ג ה"ד] חד ברנש קם עם חבריה בשוקא א"ל הב לי קתונא דאית לי גבך אמ' ליה הב לי דינרא דאית לי גבך א"ל הב קתונא וסב דינרא אתא עובדא קמי ר' מונא א"ל את הודית ליה בדינרא והוא לא אודי לך בקתונא הב ליה דינרא, אע"ג דאיכא לשנויי ולאוקמי כהלכתא, משום סיומא דההיא גמרא לא פסיקא לרבוותא, דהכי נמי מגו דאי בעי אמר פרעתיך אמ' הב לי קתונא מהימן, מ"מ שמעי' דבמגו דווקא הוא דמהימן בכל כי האי גוונא הא בלאו הכי לא מהימן, והכי כתב רבי' אלפסי בתשובת שאלה, ברם צריך לומ' אם תבעו ראובן אחר זמנו, שאין לו אלא כנגד אותו יום של תביעה ומכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראיה כדאיתא בפ' המקבל [ב"מ קי"ב ע"ב], אם נאמן שמעו' לומר פרעתי הערבות משום דאי בעי אמר פרעתיך, נראה ודאי שהדין בזה עם שמעון, אלא אם כן אמ' לו השכיר ראובן ביום שכנגד יום התביעה אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני, ואם לא ימצא בשטר הערבות שראובן הרשהו לפרוע בשבילו אלא שאמ' לו ערבני סתם אפי' הביא שמעון ראיה ברורה שפרע הערבות ההוא אין לו לשמעון על ראובן כלום, שהרי הוא כפורע חובו של חברו מדעתו, וגרסי' בירושלמי בפ' שני דייני גזירות [כתובות פי"ג ה"ב], ר' אבא בר ממל הפורע שטר חוב לחברו שלא מדעתו פלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים, אמ' ר' יוסי טעמא דבני כהנים גדולים התם לית עלה בדעתו שתמות אשתו ברעב, ברם הכא מפייס הוינא ליה והוה מחיל ליה, ואע"ג דהוי גבי משכון, ר' יהושע בן לוי אמ' אין לך נתפס על חברו וחייב ליתן לו אלא ארנון וגלגלת והלכתא כוותיה, והא ודאי לא כארנון וגלגלת, מאי טעמ' משום דלא שייכי במחילה כלל, ברם הכא הני קנסות זמנין דמחלי להו בערכאות ודאי מצי דאמ' ליה ראובן לשמעון מפייס הוינא ומחיל לי, ואם ימצא שמעון מחוייב בדין מאלו הפנים אין עליו עונש מלקות על אותן הלאוין כמו שיטעון ראובן לפי שהוא ניתן להשבון ואינו לוקה ומשלם, כדאי' בפ' הלוקין [מכות ט"ז ע"א] בשמעתא דקיימו ולא קיימו, ודין התראה מעתה אין לו מקום, שאם היה לו מקום לפי הנדון והזמן גם חבר צריך התראה, כדאי' בפ' היו בודקין [סנהדרין מ"א ע"א], דר' יוסי ב"ר יהודה יחידאה ולית הלכתא כוותיה.
ולענין חליפות שמלות ששואל ראובן לשמעון, טענת ראובן טענה, דהכי תניא בתוספתא (בפ"ק) [פ"ב ה"י] דקידושין התקדשי לי במנה כו', זה אומ' במנה וזה אומ' במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה וקדשו אם האיש תבע האשה יעשו דברי האשה ואם האשה תבעה האיש יעשו דברי האיש, וכן המוכר חפץ לחברו זה אומ' במנה וזה אומ' במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה ולקחו אם הלוקח תבע המוכר יעשו כדברי המוכר ואם המוכר יתבע הלוקח יעשו כדברי הלוקח, הכא נמי לא שנא הוא ולא שנא שלוחו אחר שהמוכר תבעו או שלוחו יעשו דברי השכיר, ואם אין שמעון מודה שהוא תבע ראובן או שלוחו, ואם אין שם עדים שיעידו על דברי שלוחו של ראובן אין לו לראובן על שמעון אלא שבועת הסת ופטור שמעון. ולענין המעות הרעות טענת ראובן ברורה אם יש לו ראיה עליו שברר שמעון טבי ותקולי ופרע מן הקלים שבהם, אבל אין שם ראיה, חזקת שליח עושה שליחותו וחזקתו פרע החנוני מעות בינוניות, ואם דעת ראובן על המעות שהיו עתידו' להתחדש במדינה ולא ברר בעת התנאי ואמ' מעות סתם או נכתב בשטר מעות סתם אין לו על שמעון רק מעות היוצאות במקומו, שכך אמרו חכמים [כתובות ק"י ע"ב] כתוב בו בבבל מגבהו ממעות בבל כו', ומ"מ אין לו לשמעון לברור היפות מתוך הרעות אחר שאין ערכם שוה למשקל ומטרי בהו, ואין בזה ספק.
וענין תביעת ראובן בשכר טרחו על למודו סוד העבור שלמד לשמעון, אחר שלא התנה עמו מתחלה אין לו עליו כלום, שהרי אפי' בתנאי אסור לקחת שכר למוד אלא אם כן נותנו משום אגר בטלה, כדמוכח בבכורות פ' עד כמה [כ"ט ע"א], ובגמ' דבני מערבא התם, וכיון שזה ראובן היה שכיר שמעון אין לו לבא מכח אגר בטלה, וזה מבואר. ולענין תביעת שמעון את ראובן דלביש מדיה בלא הרמניה דיליה, נאמן ראובן לומ' שאול הוא בידי, ואפי' פקח שמעון ומשוי ליה ראה, כלומ' שהעמיד עליו עדים שהוא ידוע לו ולא היה יכול לומ' מעלמא אתו, אפי' הכי ראובן נאמן, מגו דאי בעי אמ' לקוח הוא בידי, כדתנן [ב"ב מ"ב ע"א] האומן אין לו חזקה ודייקינן [מ"ו ע"א] הא אחר יש לו חזקה, ואפי' בעל הבית אינו עשוי למכור את כליו נמי נאמן ראובן, דזמנין דמצרכי ליה זוזי ומזבין, כמו שכת' רבי' אלפסי בשבועות, וכ"ש אי לא משוי ליה ראה דהוה מצי למימר מעלמא אתא לידי ואין לך בידי כלום וליכא למחשדיה לראובן בכי האי גוונא דבגזלה או בגנבה ומשום הכי נאמן, וזהו הדין האמתי בלי ספק. יצחק ב"ר מרדכי נ"ע.
<h2>דף לו.</h2>
לרב אדני ר' יצחק בן הרב ר' מרדכי קמחי. דין שטר העולה בערכאות. אחר שאין עדים על טענות ראובן ושמעון, ויש שם שטר העולה בערכאות, על פיו אנו חיין, שכן הסכימו גדולי המורים לדון עכשו על פי השטרות האלו, ולא חלקו בהם בין שטרי מקח וממכר והלואה לשאר שטרות, ואחר כן צריך להשגיח בענין השטר ההוא ואם כתוב בו שראובן הרשה את שמעון להכנס ערב ולפרוע מה שנתחייב בדין, הרי זה פורע עכשו וחוזר וגובה ממנו כדין שאר ערבים דעלמא, לפי שכבר נשתעבד שמעון למלכות באותו שטר, אפי' אין שם דבר זולת דבור פיו, שהרי גם בדיננו ערב משתעבד בלא קנין כדאיתא בסוף גט פשוט [ב"ב קע"ו ע"ב], אלא לחזוק, וכ"ש בדיניהם שאין שום ערב להם צריך קנין, וכיון דמשתעבד שמעון למלכות בדבורא בעלמא משתעבד נמי ראובן לשמעון, ואין צריך שמעון קנין מראובן, אלא כיון דאמ' לו ערבני והרשהו לפרוע חובו השתעבד ראובן אל הערב לכשיפרע חובו, וזה מבואר בכלהו תנויי, הילכך אם פרע שמעון קנס ראובן, נשתעבד ראובן לשמעון ונפרע שמעון ממה שבידו, ולא עבר שמעון על לאוי דכובש שכר שכיר דהוה ליה ראובן כאלו אתפסיה לשמעון צררי לפרוע חובו כשפרעו משכירותו, אמנם צריך לדעת בבירור ששמעון זה פרע חובו של ראובן מקמי דנחייבי לראובן, כמו שהדבר ידוע ומפורסם שהשופט קנס לראובן בשבתו למשפט והראה שמעון שפרע אותו קנס או שנכתב בספר החצר, אבל טען שמעון אמת כי לא נענשת בדין אבל אני הוצאתי ממון תחת יד לבלתי תענש, אין בדברי שמעון כלום, ואפי' התבאר שדבריו אמת, שהרי לא הרשהו עליהם, וכן אם התבאר שקנסו השופט ולא הוברר הדבר ששמעון פרע אותו קנס אין לשמעון על ראובן כלום, שהרי אמרו שטר חוב היוצא מתחת יד ערב אינו גובה אלא א"כ כתוב בו התקבלתי כדאי' בפ' גט פשוט [קע"ד ע"ב], וההיא דפ' חזקת הבתים [שם ל"ב ע"ב] דקאמ' ליה ערב ללוה הב לי זוזי דפרענא למלוה והא שטרא, אוקמוה רבוואתא בדכתוב עליה התקבלתי, [אבל לא כתוב בו התקבלתי] לא מהימן ערב לומ' כך וכך פרעתי בשבילך ואע"פ ששטר המלוה בידו, שאני אומ' שנפל מיד המלוה ולא פרע לו כלום, כ"ש מי שלא יוכיח על פריעת החוב בדבר מן הדברים כלל אלא שיאמ' כך וכך פרעתי בשבילו שאינו נאמן עד שיביא ראיה לדבריו, ואם אינו מביא ראיה פטור ראובן מאותה תביעה אפי' בלא שבועה, שאין מקום לשבועה אצל ראובן מעתה.
ואם יבא שמעון מחמת תפיסה שתפס והוחזק בשכירות (שמעון) [ראובן], אין טענה כלום, דתפיסה כי הא לא מהניא מידי אחר שהתבאר בעדים ששמשו ותבעו בתוך זמנו, דמהשתא ליכא להמנוייה משום דאי בעי אמ' לא שכרתיך או מגו דאי בעי אמר שכרתיך ונתתי לך שכרך, ליכא (למימר) [להמנוייה] כי אמ' פרעתי בשבילך מה שערבתי, ותפיסה כי האי דליכא לאלומא מדין מגו לאו כלום הוא, דכהכי אשכחן דבי הנהו עזי דאכלי חושלא בנהרדעא [שם ל"ו ע"א], דכיון דלא אזלי ממילא ולא הוו (בגודרות יש) [כגודרות דאין] להן חזקה, ואע"פ דידעי למריהו וההוא מארי חושלא דתפש בהו מגו דאי בעי אמ' לקוחין הן בידי מצי טעין עד כדי דמיהן, והכי מוכחא האי דפ' הכותב [כתובות פ"ד ע"ב] דתורי דמסירי לרועה ויש להן חזקה מגו דאי בעי אימא לקוחין הן בידי מצי אמ' מחיים תפישנא, ותניא בתוספתא [שבועות פ"ה ה"ב] מנה לי בידך והלה אומ' אין לך בידי או יש לך בידי ונתתיו לך, או יש לי בידיך כנגדן כסות או פירות פטור, וכתב גאון ז"ל דהיינו טעמ' דפטור מגו דאי בעי אמ' פרעתי כי אמ' יש לי בידך מנה כנגדן מהימן, והא דגרסי' בגמ' דבני מערבא [קידושין פ"ג ה"ד] חד ברנש קם עם חבריה בשוקא א"ל הב לי קתונא דאית לי גבך אמ' ליה הב לי דינרא דאית לי גבך א"ל הב קתונא וסב דינרא אתא עובדא קמי ר' מונא א"ל את הודית ליה בדינרא והוא לא אודי לך בקתונא הב ליה דינרא, אע"ג דאיכא לשנויי ולאוקמי כהלכתא, משום סיומא דההיא גמרא לא פסיקא לרבוותא, דהכי נמי מגו דאי בעי אמר פרעתיך אמ' הב לי קתונא מהימן, מ"מ שמעי' דבמגו דווקא הוא דמהימן בכל כי האי גוונא הא בלאו הכי לא מהימן, והכי כתב רבי' אלפסי בתשובת שאלה, ברם צריך לומ' אם תבעו ראובן אחר זמנו, שאין לו אלא כנגד אותו יום של תביעה ומכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראיה כדאיתא בפ' המקבל [ב"מ קי"ב ע"ב], אם נאמן שמעו' לומר פרעתי הערבות משום דאי בעי אמר פרעתיך, נראה ודאי שהדין בזה עם שמעון, אלא אם כן אמ' לו השכיר ראובן ביום שכנגד יום התביעה אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני, ואם לא ימצא בשטר הערבות שראובן הרשהו לפרוע בשבילו אלא שאמ' לו ערבני סתם אפי' הביא שמעון ראיה ברורה שפרע הערבות ההוא אין לו לשמעון על ראובן כלום, שהרי הוא כפורע חובו של חברו מדעתו, וגרסי' בירושלמי בפ' שני דייני גזירות [כתובות פי"ג ה"ב], ר' אבא בר ממל הפורע שטר חוב לחברו שלא מדעתו פלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים, אמ' ר' יוסי טעמא דבני כהנים גדולים התם לית עלה בדעתו שתמות אשתו ברעב, ברם הכא מפייס הוינא ליה והוה מחיל ליה, ואע"ג דהוי גבי משכון, ר' יהושע בן לוי אמ' אין לך נתפס על חברו וחייב ליתן לו אלא ארנון וגלגלת והלכתא כוותיה, והא ודאי לא כארנון וגלגלת, מאי טעמ' משום דלא שייכי במחילה כלל, ברם הכא הני קנסות זמנין דמחלי להו בערכאות ודאי מצי דאמ' ליה ראובן לשמעון מפייס הוינא ומחיל לי, ואם ימצא שמעון מחוייב בדין מאלו הפנים אין עליו עונש מלקות על אותן הלאוין כמו שיטעון ראובן לפי שהוא ניתן להשבון ואינו לוקה ומשלם, כדאי' בפ' הלוקין [מכות ט"ז ע"א] בשמעתא דקיימו ולא קיימו, ודין התראה מעתה אין לו מקום, שאם היה לו מקום לפי הנדון והזמן גם חבר צריך התראה, כדאי' בפ' היו בודקין [סנהדרין מ"א ע"א], דר' יוסי ב"ר יהודה יחידאה ולית הלכתא כוותיה.
ולענין חליפות שמלות ששואל ראובן לשמעון, טענת ראובן טענה, דהכי תניא בתוספתא (בפ"ק) [פ"ב ה"י] דקידושין התקדשי לי במנה כו', זה אומ' במנה וזה אומ' במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה וקדשו אם האיש תבע האשה יעשו דברי האשה ואם האשה תבעה האיש יעשו דברי האיש, וכן המוכר חפץ לחברו זה אומ' במנה וזה אומ' במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה ולקחו אם הלוקח תבע המוכר יעשו כדברי המוכר ואם המוכר יתבע הלוקח יעשו כדברי הלוקח, הכא נמי לא שנא הוא ולא שנא שלוחו אחר שהמוכר תבעו או שלוחו יעשו דברי השכיר, ואם אין שמעון מודה שהוא תבע ראובן או שלוחו, ואם אין שם עדים שיעידו על דברי שלוחו של ראובן אין לו לראובן על שמעון אלא שבועת הסת ופטור שמעון. ולענין המעות הרעות טענת ראובן ברורה אם יש לו ראיה עליו שברר שמעון טבי ותקולי ופרע מן הקלים שבהם, אבל אין שם ראיה, חזקת שליח עושה שליחותו וחזקתו פרע החנוני מעות בינוניות, ואם דעת ראובן על המעות שהיו עתידו' להתחדש במדינה ולא ברר בעת התנאי ואמ' מעות סתם או נכתב בשטר מעות סתם אין לו על שמעון רק מעות היוצאות במקומו, שכך אמרו חכמים [כתובות ק"י ע"ב] כתוב בו בבבל מגבהו ממעות בבל כו', ומ"מ אין לו לשמעון לברור היפות מתוך הרעות אחר שאין ערכם שוה למשקל ומטרי בהו, ואין בזה ספק.
וענין תביעת ראובן בשכר טרחו על למודו סוד העבור שלמד לשמעון, אחר שלא התנה עמו מתחלה אין לו עליו כלום, שהרי אפי' בתנאי אסור לקחת שכר למוד אלא אם כן נותנו משום אגר בטלה, כדמוכח בבכורות פ' עד כמה [כ"ט ע"א], ובגמ' דבני מערבא התם, וכיון שזה ראובן היה שכיר שמעון אין לו לבא מכח אגר בטלה, וזה מבואר. ולענין תביעת שמעון את ראובן דלביש מדיה בלא הרמניה דיליה, נאמן ראובן לומ' שאול הוא בידי, ואפי' פקח שמעון ומשוי ליה ראה, כלומ' שהעמיד עליו עדים שהוא ידוע לו ולא היה יכול לומ' מעלמא אתו, אפי' הכי ראובן נאמן, מגו דאי בעי אמ' לקוח הוא בידי, כדתנן [ב"ב מ"ב ע"א] האומן אין לו חזקה ודייקינן [מ"ו ע"א] הא אחר יש לו חזקה, ואפי' בעל הבית אינו עשוי למכור את כליו נמי נאמן ראובן, דזמנין דמצרכי ליה זוזי ומזבין, כמו שכת' רבי' אלפסי בשבועות, וכ"ש אי לא משוי ליה ראה דהוה מצי למימר מעלמא אתא לידי ואין לך בידי כלום וליכא למחשדיה לראובן בכי האי גוונא דבגזלה או בגנבה ומשום הכי נאמן, וזהו הדין האמתי בלי ספק. יצחק ב"ר מרדכי נ"ע.
<h2>דף מב.</h2>
לרב אדני ר' יצחק בן הרב ר' מרדכי קמחי. דין שטר העולה בערכאות. אחר שאין עדים על טענות ראובן ושמעון, ויש שם שטר העולה בערכאות, על פיו אנו חיין, שכן הסכימו גדולי המורים לדון עכשו על פי השטרות האלו, ולא חלקו בהם בין שטרי מקח וממכר והלואה לשאר שטרות, ואחר כן צריך להשגיח בענין השטר ההוא ואם כתוב בו שראובן הרשה את שמעון להכנס ערב ולפרוע מה שנתחייב בדין, הרי זה פורע עכשו וחוזר וגובה ממנו כדין שאר ערבים דעלמא, לפי שכבר נשתעבד שמעון למלכות באותו שטר, אפי' אין שם דבר זולת דבור פיו, שהרי גם בדיננו ערב משתעבד בלא קנין כדאיתא בסוף גט פשוט [ב"ב קע"ו ע"ב], אלא לחזוק, וכ"ש בדיניהם שאין שום ערב להם צריך קנין, וכיון דמשתעבד שמעון למלכות בדבורא בעלמא משתעבד נמי ראובן לשמעון, ואין צריך שמעון קנין מראובן, אלא כיון דאמ' לו ערבני והרשהו לפרוע חובו השתעבד ראובן אל הערב לכשיפרע חובו, וזה מבואר בכלהו תנויי, הילכך אם פרע שמעון קנס ראובן, נשתעבד ראובן לשמעון ונפרע שמעון ממה שבידו, ולא עבר שמעון על לאוי דכובש שכר שכיר דהוה ליה ראובן כאלו אתפסיה לשמעון צררי לפרוע חובו כשפרעו משכירותו, אמנם צריך לדעת בבירור ששמעון זה פרע חובו של ראובן מקמי דנחייבי לראובן, כמו שהדבר ידוע ומפורסם שהשופט קנס לראובן בשבתו למשפט והראה שמעון שפרע אותו קנס או שנכתב בספר החצר, אבל טען שמעון אמת כי לא נענשת בדין אבל אני הוצאתי ממון תחת יד לבלתי תענש, אין בדברי שמעון כלום, ואפי' התבאר שדבריו אמת, שהרי לא הרשהו עליהם, וכן אם התבאר שקנסו השופט ולא הוברר הדבר ששמעון פרע אותו קנס אין לשמעון על ראובן כלום, שהרי אמרו שטר חוב היוצא מתחת יד ערב אינו גובה אלא א"כ כתוב בו התקבלתי כדאי' בפ' גט פשוט [קע"ד ע"ב], וההיא דפ' חזקת הבתים [שם ל"ב ע"ב] דקאמ' ליה ערב ללוה הב לי זוזי דפרענא למלוה והא שטרא, אוקמוה רבוואתא בדכתוב עליה התקבלתי, [אבל לא כתוב בו התקבלתי] לא מהימן ערב לומ' כך וכך פרעתי בשבילך ואע"פ ששטר המלוה בידו, שאני אומ' שנפל מיד המלוה ולא פרע לו כלום, כ"ש מי שלא יוכיח על פריעת החוב בדבר מן הדברים כלל אלא שיאמ' כך וכך פרעתי בשבילו שאינו נאמן עד שיביא ראיה לדבריו, ואם אינו מביא ראיה פטור ראובן מאותה תביעה אפי' בלא שבועה, שאין מקום לשבועה אצל ראובן מעתה.
ואם יבא שמעון מחמת תפיסה שתפס והוחזק בשכירות (שמעון) [ראובן], אין טענה כלום, דתפיסה כי הא לא מהניא מידי אחר שהתבאר בעדים ששמשו ותבעו בתוך זמנו, דמהשתא ליכא להמנוייה משום דאי בעי אמ' לא שכרתיך או מגו דאי בעי אמר שכרתיך ונתתי לך שכרך, ליכא (למימר) [להמנוייה] כי אמ' פרעתי בשבילך מה שערבתי, ותפיסה כי האי דליכא לאלומא מדין מגו לאו כלום הוא, דכהכי אשכחן דבי הנהו עזי דאכלי חושלא בנהרדעא [שם ל"ו ע"א], דכיון דלא אזלי ממילא ולא הוו (בגודרות יש) [כגודרות דאין] להן חזקה, ואע"פ דידעי למריהו וההוא מארי חושלא דתפש בהו מגו דאי בעי אמ' לקוחין הן בידי מצי טעין עד כדי דמיהן, והכי מוכחא האי דפ' הכותב [כתובות פ"ד ע"ב] דתורי דמסירי לרועה ויש להן חזקה מגו דאי בעי אימא לקוחין הן בידי מצי אמ' מחיים תפישנא, ותניא בתוספתא [שבועות פ"ה ה"ב] מנה לי בידך והלה אומ' אין לך בידי או יש לך בידי ונתתיו לך, או יש לי בידיך כנגדן כסות או פירות פטור, וכתב גאון ז"ל דהיינו טעמ' דפטור מגו דאי בעי אמ' פרעתי כי אמ' יש לי בידך מנה כנגדן מהימן, והא דגרסי' בגמ' דבני מערבא [קידושין פ"ג ה"ד] חד ברנש קם עם חבריה בשוקא א"ל הב לי קתונא דאית לי גבך אמ' ליה הב לי דינרא דאית לי גבך א"ל הב קתונא וסב דינרא אתא עובדא קמי ר' מונא א"ל את הודית ליה בדינרא והוא לא אודי לך בקתונא הב ליה דינרא, אע"ג דאיכא לשנויי ולאוקמי כהלכתא, משום סיומא דההיא גמרא לא פסיקא לרבוותא, דהכי נמי מגו דאי בעי אמר פרעתיך אמ' הב לי קתונא מהימן, מ"מ שמעי' דבמגו דווקא הוא דמהימן בכל כי האי גוונא הא בלאו הכי לא מהימן, והכי כתב רבי' אלפסי בתשובת שאלה, ברם צריך לומ' אם תבעו ראובן אחר זמנו, שאין לו אלא כנגד אותו יום של תביעה ומכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראיה כדאיתא בפ' המקבל [ב"מ קי"ב ע"ב], אם נאמן שמעו' לומר פרעתי הערבות משום דאי בעי אמר פרעתיך, נראה ודאי שהדין בזה עם שמעון, אלא אם כן אמ' לו השכיר ראובן ביום שכנגד יום התביעה אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני, ואם לא ימצא בשטר הערבות שראובן הרשהו לפרוע בשבילו אלא שאמ' לו ערבני סתם אפי' הביא שמעון ראיה ברורה שפרע הערבות ההוא אין לו לשמעון על ראובן כלום, שהרי הוא כפורע חובו של חברו מדעתו, וגרסי' בירושלמי בפ' שני דייני גזירות [כתובות פי"ג ה"ב], ר' אבא בר ממל הפורע שטר חוב לחברו שלא מדעתו פלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים, אמ' ר' יוסי טעמא דבני כהנים גדולים התם לית עלה בדעתו שתמות אשתו ברעב, ברם הכא מפייס הוינא ליה והוה מחיל ליה, ואע"ג דהוי גבי משכון, ר' יהושע בן לוי אמ' אין לך נתפס על חברו וחייב ליתן לו אלא ארנון וגלגלת והלכתא כוותיה, והא ודאי לא כארנון וגלגלת, מאי טעמ' משום דלא שייכי במחילה כלל, ברם הכא הני קנסות זמנין דמחלי להו בערכאות ודאי מצי דאמ' ליה ראובן לשמעון מפייס הוינא ומחיל לי, ואם ימצא שמעון מחוייב בדין מאלו הפנים אין עליו עונש מלקות על אותן הלאוין כמו שיטעון ראובן לפי שהוא ניתן להשבון ואינו לוקה ומשלם, כדאי' בפ' הלוקין [מכות ט"ז ע"א] בשמעתא דקיימו ולא קיימו, ודין התראה מעתה אין לו מקום, שאם היה לו מקום לפי הנדון והזמן גם חבר צריך התראה, כדאי' בפ' היו בודקין [סנהדרין מ"א ע"א], דר' יוסי ב"ר יהודה יחידאה ולית הלכתא כוותיה.
ולענין חליפות שמלות ששואל ראובן לשמעון, טענת ראובן טענה, דהכי תניא בתוספתא (בפ"ק) [פ"ב ה"י] דקידושין התקדשי לי במנה כו', זה אומ' במנה וזה אומ' במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה וקדשו אם האיש תבע האשה יעשו דברי האשה ואם האשה תבעה האיש יעשו דברי האיש, וכן המוכר חפץ לחברו זה אומ' במנה וזה אומ' במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה ולקחו אם הלוקח תבע המוכר יעשו כדברי המוכר ואם המוכר יתבע הלוקח יעשו כדברי הלוקח, הכא נמי לא שנא הוא ולא שנא שלוחו אחר שהמוכר תבעו או שלוחו יעשו דברי השכיר, ואם אין שמעון מודה שהוא תבע ראובן או שלוחו, ואם אין שם עדים שיעידו על דברי שלוחו של ראובן אין לו לראובן על שמעון אלא שבועת הסת ופטור שמעון. ולענין המעות הרעות טענת ראובן ברורה אם יש לו ראיה עליו שברר שמעון טבי ותקולי ופרע מן הקלים שבהם, אבל אין שם ראיה, חזקת שליח עושה שליחותו וחזקתו פרע החנוני מעות בינוניות, ואם דעת ראובן על המעות שהיו עתידו' להתחדש במדינה ולא ברר בעת התנאי ואמ' מעות סתם או נכתב בשטר מעות סתם אין לו על שמעון רק מעות היוצאות במקומו, שכך אמרו חכמים [כתובות ק"י ע"ב] כתוב בו בבבל מגבהו ממעות בבל כו', ומ"מ אין לו לשמעון לברור היפות מתוך הרעות אחר שאין ערכם שוה למשקל ומטרי בהו, ואין בזה ספק.
וענין תביעת ראובן בשכר טרחו על למודו סוד העבור שלמד לשמעון, אחר שלא התנה עמו מתחלה אין לו עליו כלום, שהרי אפי' בתנאי אסור לקחת שכר למוד אלא אם כן נותנו משום אגר בטלה, כדמוכח בבכורות פ' עד כמה [כ"ט ע"א], ובגמ' דבני מערבא התם, וכיון שזה ראובן היה שכיר שמעון אין לו לבא מכח אגר בטלה, וזה מבואר. ולענין תביעת שמעון את ראובן דלביש מדיה בלא הרמניה דיליה, נאמן ראובן לומ' שאול הוא בידי, ואפי' פקח שמעון ומשוי ליה ראה, כלומ' שהעמיד עליו עדים שהוא ידוע לו ולא היה יכול לומ' מעלמא אתו, אפי' הכי ראובן נאמן, מגו דאי בעי אמ' לקוח הוא בידי, כדתנן [ב"ב מ"ב ע"א] האומן אין לו חזקה ודייקינן [מ"ו ע"א] הא אחר יש לו חזקה, ואפי' בעל הבית אינו עשוי למכור את כליו נמי נאמן ראובן, דזמנין דמצרכי ליה זוזי ומזבין, כמו שכת' רבי' אלפסי בשבועות, וכ"ש אי לא משוי ליה ראה דהוה מצי למימר מעלמא אתא לידי ואין לך בידי כלום וליכא למחשדיה לראובן בכי האי גוונא דבגזלה או בגנבה ומשום הכי נאמן, וזהו הדין האמתי בלי ספק. יצחק ב"ר מרדכי נ"ע.
<h2>דף מו.</h2>
לרב אדני ר' יצחק בן הרב ר' מרדכי קמחי. דין שטר העולה בערכאות. אחר שאין עדים על טענות ראובן ושמעון, ויש שם שטר העולה בערכאות, על פיו אנו חיין, שכן הסכימו גדולי המורים לדון עכשו על פי השטרות האלו, ולא חלקו בהם בין שטרי מקח וממכר והלואה לשאר שטרות, ואחר כן צריך להשגיח בענין השטר ההוא ואם כתוב בו שראובן הרשה את שמעון להכנס ערב ולפרוע מה שנתחייב בדין, הרי זה פורע עכשו וחוזר וגובה ממנו כדין שאר ערבים דעלמא, לפי שכבר נשתעבד שמעון למלכות באותו שטר, אפי' אין שם דבר זולת דבור פיו, שהרי גם בדיננו ערב משתעבד בלא קנין כדאיתא בסוף גט פשוט [ב"ב קע"ו ע"ב], אלא לחזוק, וכ"ש בדיניהם שאין שום ערב להם צריך קנין, וכיון דמשתעבד שמעון למלכות בדבורא בעלמא משתעבד נמי ראובן לשמעון, ואין צריך שמעון קנין מראובן, אלא כיון דאמ' לו ערבני והרשהו לפרוע חובו השתעבד ראובן אל הערב לכשיפרע חובו, וזה מבואר בכלהו תנויי, הילכך אם פרע שמעון קנס ראובן, נשתעבד ראובן לשמעון ונפרע שמעון ממה שבידו, ולא עבר שמעון על לאוי דכובש שכר שכיר דהוה ליה ראובן כאלו אתפסיה לשמעון צררי לפרוע חובו כשפרעו משכירותו, אמנם צריך לדעת בבירור ששמעון זה פרע חובו של ראובן מקמי דנחייבי לראובן, כמו שהדבר ידוע ומפורסם שהשופט קנס לראובן בשבתו למשפט והראה שמעון שפרע אותו קנס או שנכתב בספר החצר, אבל טען שמעון אמת כי לא נענשת בדין אבל אני הוצאתי ממון תחת יד לבלתי תענש, אין בדברי שמעון כלום, ואפי' התבאר שדבריו אמת, שהרי לא הרשהו עליהם, וכן אם התבאר שקנסו השופט ולא הוברר הדבר ששמעון פרע אותו קנס אין לשמעון על ראובן כלום, שהרי אמרו שטר חוב היוצא מתחת יד ערב אינו גובה אלא א"כ כתוב בו התקבלתי כדאי' בפ' גט פשוט [קע"ד ע"ב], וההיא דפ' חזקת הבתים [שם ל"ב ע"ב] דקאמ' ליה ערב ללוה הב לי זוזי דפרענא למלוה והא שטרא, אוקמוה רבוואתא בדכתוב עליה התקבלתי, [אבל לא כתוב בו התקבלתי] לא מהימן ערב לומ' כך וכך פרעתי בשבילך ואע"פ ששטר המלוה בידו, שאני אומ' שנפל מיד המלוה ולא פרע לו כלום, כ"ש מי שלא יוכיח על פריעת החוב בדבר מן הדברים כלל אלא שיאמ' כך וכך פרעתי בשבילו שאינו נאמן עד שיביא ראיה לדבריו, ואם אינו מביא ראיה פטור ראובן מאותה תביעה אפי' בלא שבועה, שאין מקום לשבועה אצל ראובן מעתה.
ואם יבא שמעון מחמת תפיסה שתפס והוחזק בשכירות (שמעון) [ראובן], אין טענה כלום, דתפיסה כי הא לא מהניא מידי אחר שהתבאר בעדים ששמשו ותבעו בתוך זמנו, דמהשתא ליכא להמנוייה משום דאי בעי אמ' לא שכרתיך או מגו דאי בעי אמר שכרתיך ונתתי לך שכרך, ליכא (למימר) [להמנוייה] כי אמ' פרעתי בשבילך מה שערבתי, ותפיסה כי האי דליכא לאלומא מדין מגו לאו כלום הוא, דכהכי אשכחן דבי הנהו עזי דאכלי חושלא בנהרדעא [שם ל"ו ע"א], דכיון דלא אזלי ממילא ולא הוו (בגודרות יש) [כגודרות דאין] להן חזקה, ואע"פ דידעי למריהו וההוא מארי חושלא דתפש בהו מגו דאי בעי אמ' לקוחין הן בידי מצי טעין עד כדי דמיהן, והכי מוכחא האי דפ' הכותב [כתובות פ"ד ע"ב] דתורי דמסירי לרועה ויש להן חזקה מגו דאי בעי אימא לקוחין הן בידי מצי אמ' מחיים תפישנא, ותניא בתוספתא [שבועות פ"ה ה"ב] מנה לי בידך והלה אומ' אין לך בידי או יש לך בידי ונתתיו לך, או יש לי בידיך כנגדן כסות או פירות פטור, וכתב גאון ז"ל דהיינו טעמ' דפטור מגו דאי בעי אמ' פרעתי כי אמ' יש לי בידך מנה כנגדן מהימן, והא דגרסי' בגמ' דבני מערבא [קידושין פ"ג ה"ד] חד ברנש קם עם חבריה בשוקא א"ל הב לי קתונא דאית לי גבך אמ' ליה הב לי דינרא דאית לי גבך א"ל הב קתונא וסב דינרא אתא עובדא קמי ר' מונא א"ל את הודית ליה בדינרא והוא לא אודי לך בקתונא הב ליה דינרא, אע"ג דאיכא לשנויי ולאוקמי כהלכתא, משום סיומא דההיא גמרא לא פסיקא לרבוותא, דהכי נמי מגו דאי בעי אמר פרעתיך אמ' הב לי קתונא מהימן, מ"מ שמעי' דבמגו דווקא הוא דמהימן בכל כי האי גוונא הא בלאו הכי לא מהימן, והכי כתב רבי' אלפסי בתשובת שאלה, ברם צריך לומ' אם תבעו ראובן אחר זמנו, שאין לו אלא כנגד אותו יום של תביעה ומכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראיה כדאיתא בפ' המקבל [ב"מ קי"ב ע"ב], אם נאמן שמעו' לומר פרעתי הערבות משום דאי בעי אמר פרעתיך, נראה ודאי שהדין בזה עם שמעון, אלא אם כן אמ' לו השכיר ראובן ביום שכנגד יום התביעה אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני, ואם לא ימצא בשטר הערבות שראובן הרשהו לפרוע בשבילו אלא שאמ' לו ערבני סתם אפי' הביא שמעון ראיה ברורה שפרע הערבות ההוא אין לו לשמעון על ראובן כלום, שהרי הוא כפורע חובו של חברו מדעתו, וגרסי' בירושלמי בפ' שני דייני גזירות [כתובות פי"ג ה"ב], ר' אבא בר ממל הפורע שטר חוב לחברו שלא מדעתו פלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים, אמ' ר' יוסי טעמא דבני כהנים גדולים התם לית עלה בדעתו שתמות אשתו ברעב, ברם הכא מפייס הוינא ליה והוה מחיל ליה, ואע"ג דהוי גבי משכון, ר' יהושע בן לוי אמ' אין לך נתפס על חברו וחייב ליתן לו אלא ארנון וגלגלת והלכתא כוותיה, והא ודאי לא כארנון וגלגלת, מאי טעמ' משום דלא שייכי במחילה כלל, ברם הכא הני קנסות זמנין דמחלי להו בערכאות ודאי מצי דאמ' ליה ראובן לשמעון מפייס הוינא ומחיל לי, ואם ימצא שמעון מחוייב בדין מאלו הפנים אין עליו עונש מלקות על אותן הלאוין כמו שיטעון ראובן לפי שהוא ניתן להשבון ואינו לוקה ומשלם, כדאי' בפ' הלוקין [מכות ט"ז ע"א] בשמעתא דקיימו ולא קיימו, ודין התראה מעתה אין לו מקום, שאם היה לו מקום לפי הנדון והזמן גם חבר צריך התראה, כדאי' בפ' היו בודקין [סנהדרין מ"א ע"א], דר' יוסי ב"ר יהודה יחידאה ולית הלכתא כוותיה.
ולענין חליפות שמלות ששואל ראובן לשמעון, טענת ראובן טענה, דהכי תניא בתוספתא (בפ"ק) [פ"ב ה"י] דקידושין התקדשי לי במנה כו', זה אומ' במנה וזה אומ' במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה וקדשו אם האיש תבע האשה יעשו דברי האשה ואם האשה תבעה האיש יעשו דברי האיש, וכן המוכר חפץ לחברו זה אומ' במנה וזה אומ' במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה ולקחו אם הלוקח תבע המוכר יעשו כדברי המוכר ואם המוכר יתבע הלוקח יעשו כדברי הלוקח, הכא נמי לא שנא הוא ולא שנא שלוחו אחר שהמוכר תבעו או שלוחו יעשו דברי השכיר, ואם אין שמעון מודה שהוא תבע ראובן או שלוחו, ואם אין שם עדים שיעידו על דברי שלוחו של ראובן אין לו לראובן על שמעון אלא שבועת הסת ופטור שמעון. ולענין המעות הרעות טענת ראובן ברורה אם יש לו ראיה עליו שברר שמעון טבי ותקולי ופרע מן הקלים שבהם, אבל אין שם ראיה, חזקת שליח עושה שליחותו וחזקתו פרע החנוני מעות בינוניות, ואם דעת ראובן על המעות שהיו עתידו' להתחדש במדינה ולא ברר בעת התנאי ואמ' מעות סתם או נכתב בשטר מעות סתם אין לו על שמעון רק מעות היוצאות במקומו, שכך אמרו חכמים [כתובות ק"י ע"ב] כתוב בו בבבל מגבהו ממעות בבל כו', ומ"מ אין לו לשמעון לברור היפות מתוך הרעות אחר שאין ערכם שוה למשקל ומטרי בהו, ואין בזה ספק.
וענין תביעת ראובן בשכר טרחו על למודו סוד העבור שלמד לשמעון, אחר שלא התנה עמו מתחלה אין לו עליו כלום, שהרי אפי' בתנאי אסור לקחת שכר למוד אלא אם כן נותנו משום אגר בטלה, כדמוכח בבכורות פ' עד כמה [כ"ט ע"א], ובגמ' דבני מערבא התם, וכיון שזה ראובן היה שכיר שמעון אין לו לבא מכח אגר בטלה, וזה מבואר. ולענין תביעת שמעון את ראובן דלביש מדיה בלא הרמניה דיליה, נאמן ראובן לומ' שאול הוא בידי, ואפי' פקח שמעון ומשוי ליה ראה, כלומ' שהעמיד עליו עדים שהוא ידוע לו ולא היה יכול לומ' מעלמא אתו, אפי' הכי ראובן נאמן, מגו דאי בעי אמ' לקוח הוא בידי, כדתנן [ב"ב מ"ב ע"א] האומן אין לו חזקה ודייקינן [מ"ו ע"א] הא אחר יש לו חזקה, ואפי' בעל הבית אינו עשוי למכור את כליו נמי נאמן ראובן, דזמנין דמצרכי ליה זוזי ומזבין, כמו שכת' רבי' אלפסי בשבועות, וכ"ש אי לא משוי ליה ראה דהוה מצי למימר מעלמא אתא לידי ואין לך בידי כלום וליכא למחשדיה לראובן בכי האי גוונא דבגזלה או בגנבה ומשום הכי נאמן, וזהו הדין האמתי בלי ספק. יצחק ב"ר מרדכי נ"ע.
<h2>דף קעו:</h2>
לרב אדני ר' יצחק בן הרב ר' מרדכי קמחי. דין שטר העולה בערכאות. אחר שאין עדים על טענות ראובן ושמעון, ויש שם שטר העולה בערכאות, על פיו אנו חיין, שכן הסכימו גדולי המורים לדון עכשו על פי השטרות האלו, ולא חלקו בהם בין שטרי מקח וממכר והלואה לשאר שטרות, ואחר כן צריך להשגיח בענין השטר ההוא ואם כתוב בו שראובן הרשה את שמעון להכנס ערב ולפרוע מה שנתחייב בדין, הרי זה פורע עכשו וחוזר וגובה ממנו כדין שאר ערבים דעלמא, לפי שכבר נשתעבד שמעון למלכות באותו שטר, אפי' אין שם דבר זולת דבור פיו, שהרי גם בדיננו ערב משתעבד בלא קנין כדאיתא בסוף גט פשוט [ב"ב קע"ו ע"ב], אלא לחזוק, וכ"ש בדיניהם שאין שום ערב להם צריך קנין, וכיון דמשתעבד שמעון למלכות בדבורא בעלמא משתעבד נמי ראובן לשמעון, ואין צריך שמעון קנין מראובן, אלא כיון דאמ' לו ערבני והרשהו לפרוע חובו השתעבד ראובן אל הערב לכשיפרע חובו, וזה מבואר בכלהו תנויי, הילכך אם פרע שמעון קנס ראובן, נשתעבד ראובן לשמעון ונפרע שמעון ממה שבידו, ולא עבר שמעון על לאוי דכובש שכר שכיר דהוה ליה ראובן כאלו אתפסיה לשמעון צררי לפרוע חובו כשפרעו משכירותו, אמנם צריך לדעת בבירור ששמעון זה פרע חובו של ראובן מקמי דנחייבי לראובן, כמו שהדבר ידוע ומפורסם שהשופט קנס לראובן בשבתו למשפט והראה שמעון שפרע אותו קנס או שנכתב בספר החצר, אבל טען שמעון אמת כי לא נענשת בדין אבל אני הוצאתי ממון תחת יד לבלתי תענש, אין בדברי שמעון כלום, ואפי' התבאר שדבריו אמת, שהרי לא הרשהו עליהם, וכן אם התבאר שקנסו השופט ולא הוברר הדבר ששמעון פרע אותו קנס אין לשמעון על ראובן כלום, שהרי אמרו שטר חוב היוצא מתחת יד ערב אינו גובה אלא א"כ כתוב בו התקבלתי כדאי' בפ' גט פשוט [קע"ד ע"ב], וההיא דפ' חזקת הבתים [שם ל"ב ע"ב] דקאמ' ליה ערב ללוה הב לי זוזי דפרענא למלוה והא שטרא, אוקמוה רבוואתא בדכתוב עליה התקבלתי, [אבל לא כתוב בו התקבלתי] לא מהימן ערב לומ' כך וכך פרעתי בשבילך ואע"פ ששטר המלוה בידו, שאני אומ' שנפל מיד המלוה ולא פרע לו כלום, כ"ש מי שלא יוכיח על פריעת החוב בדבר מן הדברים כלל אלא שיאמ' כך וכך פרעתי בשבילו שאינו נאמן עד שיביא ראיה לדבריו, ואם אינו מביא ראיה פטור ראובן מאותה תביעה אפי' בלא שבועה, שאין מקום לשבועה אצל ראובן מעתה.
ואם יבא שמעון מחמת תפיסה שתפס והוחזק בשכירות (שמעון) [ראובן], אין טענה כלום, דתפיסה כי הא לא מהניא מידי אחר שהתבאר בעדים ששמשו ותבעו בתוך זמנו, דמהשתא ליכא להמנוייה משום דאי בעי אמ' לא שכרתיך או מגו דאי בעי אמר שכרתיך ונתתי לך שכרך, ליכא (למימר) [להמנוייה] כי אמ' פרעתי בשבילך מה שערבתי, ותפיסה כי האי דליכא לאלומא מדין מגו לאו כלום הוא, דכהכי אשכחן דבי הנהו עזי דאכלי חושלא בנהרדעא [שם ל"ו ע"א], דכיון דלא אזלי ממילא ולא הוו (בגודרות יש) [כגודרות דאין] להן חזקה, ואע"פ דידעי למריהו וההוא מארי חושלא דתפש בהו מגו דאי בעי אמ' לקוחין הן בידי מצי טעין עד כדי דמיהן, והכי מוכחא האי דפ' הכותב [כתובות פ"ד ע"ב] דתורי דמסירי לרועה ויש להן חזקה מגו דאי בעי אימא לקוחין הן בידי מצי אמ' מחיים תפישנא, ותניא בתוספתא [שבועות פ"ה ה"ב] מנה לי בידך והלה אומ' אין לך בידי או יש לך בידי ונתתיו לך, או יש לי בידיך כנגדן כסות או פירות פטור, וכתב גאון ז"ל דהיינו טעמ' דפטור מגו דאי בעי אמ' פרעתי כי אמ' יש לי בידך מנה כנגדן מהימן, והא דגרסי' בגמ' דבני מערבא [קידושין פ"ג ה"ד] חד ברנש קם עם חבריה בשוקא א"ל הב לי קתונא דאית לי גבך אמ' ליה הב לי דינרא דאית לי גבך א"ל הב קתונא וסב דינרא אתא עובדא קמי ר' מונא א"ל את הודית ליה בדינרא והוא לא אודי לך בקתונא הב ליה דינרא, אע"ג דאיכא לשנויי ולאוקמי כהלכתא, משום סיומא דההיא גמרא לא פסיקא לרבוותא, דהכי נמי מגו דאי בעי אמר פרעתיך אמ' הב לי קתונא מהימן, מ"מ שמעי' דבמגו דווקא הוא דמהימן בכל כי האי גוונא הא בלאו הכי לא מהימן, והכי כתב רבי' אלפסי בתשובת שאלה, ברם צריך לומ' אם תבעו ראובן אחר זמנו, שאין לו אלא כנגד אותו יום של תביעה ומכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראיה כדאיתא בפ' המקבל [ב"מ קי"ב ע"ב], אם נאמן שמעו' לומר פרעתי הערבות משום דאי בעי אמר פרעתיך, נראה ודאי שהדין בזה עם שמעון, אלא אם כן אמ' לו השכיר ראובן ביום שכנגד יום התביעה אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני, ואם לא ימצא בשטר הערבות שראובן הרשהו לפרוע בשבילו אלא שאמ' לו ערבני סתם אפי' הביא שמעון ראיה ברורה שפרע הערבות ההוא אין לו לשמעון על ראובן כלום, שהרי הוא כפורע חובו של חברו מדעתו, וגרסי' בירושלמי בפ' שני דייני גזירות [כתובות פי"ג ה"ב], ר' אבא בר ממל הפורע שטר חוב לחברו שלא מדעתו פלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים, אמ' ר' יוסי טעמא דבני כהנים גדולים התם לית עלה בדעתו שתמות אשתו ברעב, ברם הכא מפייס הוינא ליה והוה מחיל ליה, ואע"ג דהוי גבי משכון, ר' יהושע בן לוי אמ' אין לך נתפס על חברו וחייב ליתן לו אלא ארנון וגלגלת והלכתא כוותיה, והא ודאי לא כארנון וגלגלת, מאי טעמ' משום דלא שייכי במחילה כלל, ברם הכא הני קנסות זמנין דמחלי להו בערכאות ודאי מצי דאמ' ליה ראובן לשמעון מפייס הוינא ומחיל לי, ואם ימצא שמעון מחוייב בדין מאלו הפנים אין עליו עונש מלקות על אותן הלאוין כמו שיטעון ראובן לפי שהוא ניתן להשבון ואינו לוקה ומשלם, כדאי' בפ' הלוקין [מכות ט"ז ע"א] בשמעתא דקיימו ולא קיימו, ודין התראה מעתה אין לו מקום, שאם היה לו מקום לפי הנדון והזמן גם חבר צריך התראה, כדאי' בפ' היו בודקין [סנהדרין מ"א ע"א], דר' יוסי ב"ר יהודה יחידאה ולית הלכתא כוותיה.
ולענין חליפות שמלות ששואל ראובן לשמעון, טענת ראובן טענה, דהכי תניא בתוספתא (בפ"ק) [פ"ב ה"י] דקידושין התקדשי לי במנה כו', זה אומ' במנה וזה אומ' במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה וקדשו אם האיש תבע האשה יעשו דברי האשה ואם האשה תבעה האיש יעשו דברי האיש, וכן המוכר חפץ לחברו זה אומ' במנה וזה אומ' במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה ולקחו אם הלוקח תבע המוכר יעשו כדברי המוכר ואם המוכר יתבע הלוקח יעשו כדברי הלוקח, הכא נמי לא שנא הוא ולא שנא שלוחו אחר שהמוכר תבעו או שלוחו יעשו דברי השכיר, ואם אין שמעון מודה שהוא תבע ראובן או שלוחו, ואם אין שם עדים שיעידו על דברי שלוחו של ראובן אין לו לראובן על שמעון אלא שבועת הסת ופטור שמעון. ולענין המעות הרעות טענת ראובן ברורה אם יש לו ראיה עליו שברר שמעון טבי ותקולי ופרע מן הקלים שבהם, אבל אין שם ראיה, חזקת שליח עושה שליחותו וחזקתו פרע החנוני מעות בינוניות, ואם דעת ראובן על המעות שהיו עתידו' להתחדש במדינה ולא ברר בעת התנאי ואמ' מעות סתם או נכתב בשטר מעות סתם אין לו על שמעון רק מעות היוצאות במקומו, שכך אמרו חכמים [כתובות ק"י ע"ב] כתוב בו בבבל מגבהו ממעות בבל כו', ומ"מ אין לו לשמעון לברור היפות מתוך הרעות אחר שאין ערכם שוה למשקל ומטרי בהו, ואין בזה ספק.
וענין תביעת ראובן בשכר טרחו על למודו סוד העבור שלמד לשמעון, אחר שלא התנה עמו מתחלה אין לו עליו כלום, שהרי אפי' בתנאי אסור לקחת שכר למוד אלא אם כן נותנו משום אגר בטלה, כדמוכח בבכורות פ' עד כמה [כ"ט ע"א], ובגמ' דבני מערבא התם, וכיון שזה ראובן היה שכיר שמעון אין לו לבא מכח אגר בטלה, וזה מבואר. ולענין תביעת שמעון את ראובן דלביש מדיה בלא הרמניה דיליה, נאמן ראובן לומ' שאול הוא בידי, ואפי' פקח שמעון ומשוי ליה ראה, כלומ' שהעמיד עליו עדים שהוא ידוע לו ולא היה יכול לומ' מעלמא אתו, אפי' הכי ראובן נאמן, מגו דאי בעי אמ' לקוח הוא בידי, כדתנן [ב"ב מ"ב ע"א] האומן אין לו חזקה ודייקינן [מ"ו ע"א] הא אחר יש לו חזקה, ואפי' בעל הבית אינו עשוי למכור את כליו נמי נאמן ראובן, דזמנין דמצרכי ליה זוזי ומזבין, כמו שכת' רבי' אלפסי בשבועות, וכ"ש אי לא משוי ליה ראה דהוה מצי למימר מעלמא אתא לידי ואין לך בידי כלום וליכא למחשדיה לראובן בכי האי גוונא דבגזלה או בגנבה ומשום הכי נאמן, וזהו הדין האמתי בלי ספק. יצחק ב"ר מרדכי נ"ע.
